Open/Close Menu להתגרש נכון
ב”ה תיק 1046204/1

בבית הדין הרבני הגדול ירושלים

לפני כבוד הדיינים:

הרב דוד ברוך לאו, הרב יצחק אלמליח, הרב דוד דב לבנון

המערער: פלוני ת”ז

(ע”י ב”כ עו”ד תבור גולדמן)

המשיבה: אלמונית ת”ז

הנדון: גירושין

החלטה

בפנינו ערעור הבעל על החלטת ביה”ד האזורי מיום י”ד תמוז תשע”ה 1.7.15 שבה חייב ביה”ד את הבעל בתשלום כתובת האישה בסך 500,000 ש”ח.

לטענת המערער ההחלטה ניתנה ללא שהתקיים דיון הוכחות.

כמו”כ מדובר בכתובה מופרזת.

לטענת המשיבה מדובר בהחלטות חלוטות וכן המערער לא הציג הוכחות כמתבקש ע”י ביה”ד האזורי.

בפסה”ד נשוא הערעור נכתב:

הצדדים התגרשו בהסכמה ביום ב’ שבט תשע”ה (22/01/2015). במועד זה, הובהר לנתבע כי הוא רשאי להגיש בקשה להורות על שלילת זכות האשה לכתובתה, ואכן הוגשה בקשה לקביעת אי זכאות האשה לכתובתה ובקשה לקיום דיון הוכחות.

נקבע מועד לדיון והתובעת התבקשה להגיב לבקשת הנתבע. לאחר קבלת תגובות הדדיות נקבע כי על הנתבע להציג פירוט של הראיות והעדויות שבכוונתו להציג בדיון.

בהחלטה מיום י”א אייר תשע”ה (30/04/2015), נקבע כי הנתבע לא עמד בתנאים ולא פירט את הראיות כנדרש, ועל כן מועד הדיון שנקבע בוטל. בהתאם להוראת בית הדין התקבלה תגובת התובעת בעניין הבקשה לחייבה בבדיקת פוליגרף, וכן בקשה נגדית מטעם הנתבע לקיים דיון. עותק מכל תגובה יועבר לצד השני. נציין כי גם בבקשה הנוכחית, הנתבע לא עמד במשימה של הצגת פירוט של הראיות והעדויות שבכוונתו להציג בדיון…

התובע ביקש לזמן לעדות אדם בשם ש., ולחייב את התובעת להמציא תכתובות ומסרונים שלה. אילו הנתבע היה ממציא פירוט ראיות או תצהירי עדויות, שיש בהן בסיס לסתירת פסק הדין, היה מקום לדיון נוסף. אך מאחר ופסק הדין העקרוני, שקבע כי לא ניתן לשלול את זכות התובעת לתשלום הכתובה, ניתן כבר לפני שנתיים,  ביום כ”ה באדר תשע”ג (07/03/2013), אין מקום לפתוח שוב דיון, כאשר לא הוצגו הוכחות שיש בהן אפילו לכאורה, בסיס לסתירת פסק הדין.

לאור האמור, ניתן בזאת פסק דין סופי המחייב את הנתבע בתשלום סכום הכתובה בסך של 500,000 ₪ לתובעת עבור כתובתה. על הנתבע לשלם סכום זה תוך ארבעים יום ממועד חתימת החלטה זו, ואם לא יעשה כן התובעת רשאית לפנות להוצל”פ ולנקוט בהליכי גבייה במסגרת זו.

סקירת ההליכים בתיק האזורי:

מעיון בתיק האזורי עולה כי בתאריך כ”ח בשבט תשע”ג 8.2.13  ניתן פס”ד המחייב את הצדדים להתגרש המתבסס על דינו של ר’ ירוחם שכאשר שני הצדדים מורדים זה על זה מחייבים להתגרש, אולם מאידך קבע ביה”ד בפסה”ד שהאישה לא הפסידה כתובתה.

בפסה”ד נאמר:

ביחס לטענת הבעל שהאשה יצרה קשר עם גבר זר, בחומר שהוגש לבית הדין, אין ראיות ואין בהן שמות ופרטים ביחס לנטען לקשר, ואין עדים שבית הדין מתבקש לזמנם לעדות בנסיבות אלו יש לקבוע שההלכה הפסוקה היא שהאשה בחזקת זכאית לתשלום הכתובה, אלא אם כן עלה ביד הבעל לבסס את טענותיו שהתקיימו נסיבות שיש בהן לשלול את זכאותה לכתובה…

מסקנת הדברים – הבעל טוען טענות לשלול את זכאות האשה לכתובתה בלא שהציג אסמכתא התומכת בטענתו, וכל טענותיו הם טענות בעלמא שהפריח לחלל האויר, בנסיבות אלו אין מקום להורות על שלילת זכאות האשה לתשלום הכתובה או לחייבה בשבועה קודם שתיטול.

על כן הוחלט –

א. בנסיבות הנוכחיות לא נשללה זכותה של האשה לגבות את הסכום הנקוב בשטר הכתובה.

לאחר כשנתיים הוזמנו הצדדים לסידור גט  בתאריך ב’ בשבט תשע”ה 22.1.15 .

במסגרת הדיון שהתקיים טען הבעל שהאישה זנתה תחתיו והאישה הכחישה את הדברים.

ב”כ הבעל הציע שהאישה תעבור בדיקת פוליגרף והאישה הסכימה.

ובהמשך הדיון אומר ביה”ד:

ביה”ד: קודם שיינתן הגט. ביקשת שיהיה דיון חוזר בנושא הכתובה, אז יהיה. או שיינתן הגט כעת וכל בקשה יש לך זכות להגיש לאחר מכן. נעיין בזה ונדון. אם לא ניתן הגט היום אז אתם יכולים ללכת כעת.

הצדדים התגרשו באותו יום.

בתאריך ט’ בשבט תשע”ה 29.1.15 ניתנה החלטה:

הונחו בפנינו תביעת הבעל לשעבר לקביעת אי זכאות האשה לכתובתה ובקשה לקיום דיון הוכחות. כמו כן, בקשתו להעברת המשמורת ומקום גידול הילדים ליישוב **** וכן בקשה לעריכת תסקיר על ידי לשכת הרווחה ביישוב ****.

לאחר העיון מחליט בית הדין כדלהלן:

יש להעביר העתק הבקשות לצד השני אשר רשאי להמציא תגובתו בתוך 14 יום.

יש לקבוע מועד לדיון הוכחות.

ככל שהתובע מבקש לזמן עדים לדיון ההוכחות להפסד זכאות האשה לכתובה, עליו לצרף את שמות העדים וכתובתם זמן מספיק בטרם הדיון…

בעקבות בקשת האישה לדחייה על הסף את בקשת הבעל לקיום דיון הוכחות ניתנה החלטה בתאריך כ”ג בניסן תשע”ה 12.4.15 :

בהמשך להחלטה שניתנה ביום ט’ בשבט תשע”ה (29/01/2015), התקבלה תגובת התובעת לבקשת הנתבע לקיים דיון נוסף בדבר הפסד כתובתה. עותק יועבר לנתבע ועליו להגיב בכתב ולהגיש תוך עשרה ימים, פירוט של הראיות והעדויות שבכוונתו להציג בדיון. בתגובתו עליו להבהיר כיצד ניתן להוכיח מכל אחת מראיותיו את הפסד הכתובה. לאחר מועד זה יחליט בית הדין האם יש מקום לקיים את הדיון כמתוכנן, או שניתן לקבל את בקשת התובעת לדחות את הבקשה על הסף ללא דיון.

הבעל בתגובה להחלטה הגיש בקשה בתאריך 30.4.15 ובה מבקש לדחות את בקשת האישה לדחייה על הסף .

הבעל טוען בבקשתו כי הובטח לו בעת סידור הגט שיתקיים דיון הוכחות בנוגע לטענתו לשלילת הכתובה.

כמו”כ טוען שפסה”ד שניתן בתאריך 8.2.13 הינו עקרוני בלבד מכיוון שניתן ללא שהתקיים דיון הוכחות.

במענה לתגובת הבעל כותב ביה”ד בהחלטתו מאותו יום:

ביום כ”ג בניסן תשע”ה (12/04/2015), ניתנה החלטה כי על הנתבע להגיש תוך עשרה ימים, תגובה לבקשת התובעת, ובה פירוט של הראיות והעדויות שבכוונתו להציג בדיון, וכי עליו להבהיר כיצד ניתן להוכיח מכל אחת מראיותיו את הפסד הכתובה. כעת התקבלה תגובת הנתבע ועותק יעבר לתובעת.

לאחר עיון בחומר נוכחנו כי הנתבע לא עמד בתנאים ולא פירט את הראיות כנדרש, פרט לטענה בעניין בדיקת פוליגרף כלפי התובעת. לאור זאת, קובע בית הדין כי הדיון יבוטל. אין טעם לקיים דיון בנושאים שכבר נידונו וניתנה החלטה לגביהם. ההחלטה לא הייתה סופית אך ורק בשל העובדה שמועד גביית הכתובה הוא לאחר הגירושין.

בנושא הפוליגרף, על התובעת להגיב בכתב לבקשה לחייבה לבדיקת פוליגרף תוך עשרים יום. כמו כן, הנתבע יוכל בפרק זמן זה להגיש רשימה מפורטת של הראיות כנדרש. לאחר מועד זה, תינתן החלטה בבקשת התובעת לדחות על הסף את הבקשה לביטול פסק הדין בנושא הכתובה.

בתאריך 22.5.15 התקבלה בקשת האישה ובה מבקשת שוב שביה”ד ידחה את בקשת הבעל לקיום דיון מאחר והבעל לא קיים את המבוקש בהחלטות ביה”ד ולא הציג אלו ראיות יש בידו.

בנוסף כותבת האישה כי חוזרת בה מהסכמתה להיבדק בפוליגרף מאחר והסכמה זו ניתנה בדיון כאשר לא הייתה מיוצגת. וכעת לאחר יעוץ משפטי הוברר לה שאינה מחויבת לעבור בדיקה זו.

בתאריך 31.5.15 התקבלה בקשת הבעל ובה מבקש לחייב את האישה לבצע בדיקת פוליגרף כפי מה שהוסכם כמו”כ מבקש שיקבע מועד לדיון אליו יוזמן העד ש וכן תדפיסי הודעות ס.מ.ס ותכתובות שעל האישה להציג בפני ביה”ד.

כמו”כ מציין לפרוטוקול מיום 18.11.12 שבו נאמר ע”י ביה”ד:

ביה”ד: ברמה העקרונית כאשר יש תביעה לכתובה, והבעל טוען לשלילה חובת הראיה על הבעל, ולכן גם אם תטען שהיא לא זכאית לכתובתה, כל עוד לא תוכיח את השלילה, גם אם ייפסק חיוב בגירושין זה לא אומר שהיא לא זכאית לכתובה עד שיוכח אחרת. דבר נוסף, יש לעשות הבחנה בין הדין של עוברת על דת שבזה לא בהכרח שהיא מפסידה את כתובתה רק אם זה לאחר התראה, לבין דין של מעשה כיעור, שבזה האשה מפסידה את כתובתה, ולכן אם יתברר שיש לה קשר עם בחור בשם ש אז היא תפסיד את הכתובה.

בתאריך י”ד תמוז תשע”ה 1.7.15 ניתנה החלטת ביה”ד האזורי נשואת הערעור המחייבת את הבעל בתשלום הכתובה כנ”ל.

הכרעת הדין לאחר העיון:

כפי העולה  מהשתלשלות העניינים בתיק האזורי, אמנם הבעל השתהה תקופה של כשנתיים מאז פסה”ד שניתן בתאריך 8.2.13 ועד שביקש דיון הוכחות. אולם ביה”ד במסגרת הדיון ביום סידור הגט בתאריך 22.1.15  הבטיח לבעל שיתקיים דיון הוכחות בנוגע לכתובה ואכן נקבע דיון לתאריך 14.5.15 שבוטל לאחר מכן.

בנוסף טען הבעל בפנינו כי במועד פסה”ד הנ”ל עדיין לא היו בידיו הוכחות והיו לו רק חשדות שהתבססו מאוחר יותר.

אמנם הבעל לא פירט מהם הראיות שבידיו כפי שביקש ביה”ד האזורי בהחלטותיו, אולם נראה שלא איבד משום כך זכותו לחקור את העד אותו ביקש להזמין ואת האפשרות לדלות ממנו דבר בחקירתו. כמו”כ זכותו לבקש שביה”ד יחייב את האישה להמציא פירוט התכתבויות זכות שלא קוימה.

לאור האמור הערעור מתקבל.

ביה”ד האזורי יקבע מועד לדיון הוכחות אליו יוזמן העד, ויחייב את האישה להמציא פירוט ההתכתבויות.

לאחר מכן יחליט ביה”ד האזורי האם יש מקום לשינוי פסה”ד.

בנוגע לגובה הכתובה ההחלטה מיום 8.2.13 הינה חלוטה ולא ניתן לערער עליה כיום בטענות הלכתיות שהיו צריכות לעלות במועד.

ניתן ביום כ”ג באלול התשע”ו (26/09/2016).

הרב דוד ברוך לאו הרב יצחק אלמליח הרב דוד דב לבנון

 

קטגוריהפסיקה

                

לוגו של וואטסאפ WhatsApp דברו איתנו