משמורת ילדים  הנו מונח משפטי המתאר את  מערכת היחסים המשפטיים והמעשיים שבין הורה לילדיו,

כגון הזכות של ההורה לקבל החלטות עבור ילדו והחובה של ההורה לדאוג לצרכי ילדיו.

בישראל, קיימת הבחנה ברורה בין “משמורת משפטית”, לבין “משמורת פיזית”.

משמורת משפטית:

משמורת משפטית (או: אפוטרופסות) – כוללת את הזכות והחובה לדאוג לכל צרכיו של הקטין (צרכיו החינוכיים, הלימודיים, הבריאותיים וכד’.

לפי ההסדר החקיקתי בארץ, הוריו הביולוגים של קטין הם האפוטרופוסים הטבעיים שלו (סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות).

גם לאחר פרידה, שני ההורים נשארים האפוטרופוסים לילדיהם הקטינים, ואחראים במשותף להחליט החלטות בנוגע לגידולו, חינוכו ועתידו של הילד, תוך שמירה ודאגה לצרכיו ולשלומו.

משמורת פיזית:

משמורת פיזית (או: חזקה על הילד) – מתייחסת למקום מגוריו וסידור הלינה הקבוע של הקטין.

בישראל, בעת פרידה, לרוב מוגדר עבור הקטין הורה יחיד עליו מוטלת החזקה על הקטין. הביטוי השגור “משמורת ילדים”, לרוב מכוון להיבט זה של המשמורת.

 סמכות הערכאות לדון בענייני משמורת פיזית:

הסמכות המקורית לדון בקביעת החזקה על הילד נתונה לבית משפט לענייני משפחה. בית הדין הרבני עשוי לרכוש סמכות מכח כריכת הסוגיה בתביעת גירושין, או מכוח הסכמת הצדדים. בפועל, הסמכות קיימת בערכאה אשר בה החל תהליך תביעת גירושין.

קביעת המשמורת הפיזית בפועל:

בעת פרידה, מצויה בידי ההורים היכולת לגבש הסכם עצמאי ביחס לענייני המשמורת הפיזית. באם מוצאת הערכאה השיפוטית כי ההסכם תואם את טובת הקטינים, קרוב למדיי כי יאושר ההסכם, ויינתן לו תוקף של פסק דין.

בהיעדר הסכם בין ההורים, מוקנית הסמכות לערכאה השיפוטית לקביעת המשמורת (סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות). הסעיף מדגיש כי יש לשקול את טובת הילד, וכי ילדים עד גיל 6, בהיעדר “סיבות מיוחדות להורות אחרת”, יתגוררו עם אימם (עקרון הנקרא חזקת הגיל הרך).

פעמים רבות ישאף בית המשפט שלא להפריד בין אחים, וליצור רציפות במשמורת כך שזו לא תוחלף באופן תדיר. מכיוון שכך, בפועל, המשמורת הזמנית ובעקבותיה המשמורת בפועל נקבעת כמעט אוטומטית לאם (למעט במקרים נדירים).

חזקת הגיל הרך ותחליפיה:

בארץ ובעולם, ישנם המעבירים ביקורת על חזקת הגיל הרך. יש הטוענים כי חזקת הגיל הרך מקבעת נורמות שאינן שיווניות, ואינה הולמת בהכרח את טובתו של הילד.

מנגד, יש הטוענים כי ישנם יתרונות ברורים לקביעת המשמורת על פי כלל ברור – בהיעדר חזקה המאפשרת קיצור הליכים, עלולים להימשך עניני המשמורת זמן רב, ולהותיר את הילדים חסרי פתרון קבע.

בארץ, במרץ 2005 מונתה על ידי שר המשפטים ועדת שניט, שמונתה לבחון את הכללים הקיימים לחלוקה ושיתוף באחריות ההורית בתקופת הגירושין ולאחריה. על הוועדה לבחון, בין השאר, את הצורך בשינוייה של חזקת הגיל הרך, ואפשרות עיגון חקיקתי של הסדרי חלוקה ושיתוף באחריות ההורים בגירושין.

בדו”ח ביניים שהגישה הוועדה ביום 27.4.08 המליצה זו לבטל את כלל “חזקת הגיל הרך” הגורף, ולקבוע במקומו קווים מנחים באמצעותם יערוך בית המשפט בחינה דקדקנית של כל מקרה, תוך התמקדות בטובת הילד.

שרת המשפטים הנוכחית הודיעה בחודש ספטמבר 2016, כי בכוונתה למנות ועדה נוספת רביעית במספר בטרם תועלה כל הצעת חוק בעניין  שינוי חזקת הגיל הרך בתמיכה ממשלתית. היינו, נקודת המוצא היא כי במקרה של מחלוקת בשאלת משמורת הקטינים- שהנם מתחת לגיל 6-  לאחר פרידת הוריהם, יהיו הם במשמורת האם, אלא אם כן קיימת סיבה מיוחדת להורות אחרת.

משמורת משותפת:

משמורת משותפת היא הסדר לפיו שני ההורים המתגרשים, נוטלים חלק פעיל תדיר, רצוף ומשמעותי בגידול הילדים לאחר הפירוד או גירושין, ועושים זאת במגוון ההקשרים ההוריים הפונקציונליים  (האכלה, ניחום, רחצה השכבה לשינה וכו’) לרבות חלוקה שוויונית פחות-או-יותר של זמני ההורות ה”פיזיים” במהלך השבוע, תוך שיתוף הדדי בלבטים ובהחלטות הקשורות בילדים. 

במשרדנו אנו מטפלים בתיקי גירושין ודיני משפחה.  אתם חייבים עורך דין מסור מנוסה ומקצועי לגירושין שילווה אתכם באופן אישי ויהיה לצדכם כדי להגן על האינטרסים שלכם  והבטחת עתידכם על ידי השגת פתרון מותאם אישית עבור המקרה שלך.

בנוסף למיומנות ולניסיון הרב שלנו בטיפול במגוון רחב של מקרים, אנו מיומנים בהופעות בבתי משפט ובתי הדין וניהול משא ומתן.  אנו שואפים להפוך כל מקרה  שיהיה קל ונעים עבור הצדדים המעורבים ככל האפשר על ידי עדכון שוטף של לקוחותינו כל זמן על כל פרט הקשור בעניינם,  תוך מתן התמיכה ותשומת הלב המלאה שלנו. על מנת להשיג את המטרות של הלקוחות שלנו, אנו נדאג לתת את מלוא תשומת הלב  במקצועיות  כדי להגן על האינטרסים שלכם ולהשיג את התוצאות הטובות ביותר.

[/column]