Open/Close Menu להתגרש נכון

 

בית משפט לעניני משפחה בתל אביב
החלטה בבקשה לקביעת מזונות זמניים 6 ספט 2009
55380-08
השופט פאול שטרק
התובע 1. ש.ש.
2. ע.ש. קטיןע”י עו”ד קרן זיו
– נגד –
הנתבע ש.ש.
ע”י עו”ד תבור גולדמן

החלטה

ה ק ד מ ה

  1. בפניי בקשה  לקביעת  מזונות זמניים. הבקשה הינה בעל פה בהתאם לתקנה 214יג(3) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ”ד – 1984.
  2. בכתב ההגנה אשר הוגש מטעם הנתבע (להלן: “האב”) נטענה טענה מקדמית כהאי לישנא:

“… שכן בין הצדדים קיים הסכם גירושין שאור בבית הדין הרבני הקובע את סכום המזונות והמדור, ואת אופן התשלום בסך 1,500 ש”ח בחודש, התובעת מודה כי הנתבע שילם מזונות. במידה והתובעת מבקשת לשנות את ההסכם, עליה לפנות לבית הין, או להגיש תביעה לשינוי מזונות ועליה לעמוד בנטל ההוכחה הנדרש”.

אי לכך טוען ב”כ הנתבע, יש לדחות את התובענה על הסף.

  1. יוער, שטענה זו צריכה להיעשות באמצעות בקשה בכתב על מנת לדון בה בטרם קביעת התיק להוכחות, אחרת הטענה מקבלת התייחסות במסגרת פסק דין.
  2. יחד עם זאת, כדי לחסוך זמן שיפוטי, העדפתי, נוכח הפסיקה הידועה, להכריע בטענה זו כבר בשלב זה. לא הוזמנה תגובת התובעת (להלן: “האם”).
  3. הכלל בעניין זה הינו ברור. חרף כל הסכם בין ההורים, אין הקטין כבול לו. לכן מדובר בתובענה עצמאית למזונות.

“כאשר ההורים מתדיינים בינם לבין עצמם בענין גירושיהם ומגיעים לידי הסכם המפרט את הפתרון המוסכם לבעיות הכרוכות בגירושין, ובכלל זה מזונות הילדים, אין בענין המזונות כדי לחייב את הילד”.

(ראה: ע”א 411/76 שר נ’ שר, פ”ד לב(1) 449 (מיום 1.11.77)).

יוצא אפוא, שהקטין רשאי לתבוע את מזונותיו בין על-ידי הגשת תביעה אשר תתברר בו-זמנית עם תביעת ההורים או בנפרד, לאחר תום ההליכים המשפטיים שההורים צדדים להם.

  1. התנאים לקביעת סמכות בבית הדין הרבני בעניין מזונות, היא כדלקמן:

א.   האם תביעת הגירושין כנה?

ב.      האם כריכת המזונות נעשתה כדין?

ג.       האם כריכת המזונות  נעשתה בכנות?

ד.       האם התקיים דיון במזונות הקטינים לגופו של עניין בנפרד מהליכי הגירושין. (ראה: ע”א 289/82 דאובה נ’ דאובה, פ”ד לו(4) 625, מיום 7.12.82).

אציין, כי תנאים אלה הינם במצטבר. די שאין מתקיימת דרישה אחת על מנת לקבוע, שהנתבע לא עמד בנטל ההוכחה (ראה: בש”א (ראשל”צ) 5787/05 א.ח. נ’ ה.ח., מיום 24.1.06).

לא זו אף זו, אפילו הסכם גירושין אשר אושר על ידי בית משפט לענייני משפחה אינו כובל את הקטין בעניין מזונותיו (ראה: ר”ע 627/85 סינה נ’ סינה, פד”י מ’, עמ’ 101,102; ראה גם ע”א 118/80 גבעולי נ’ גבעולי, פ”ד לד (4) 155, 158).

  1. כפי שכתבתי בעבר בתמ”ש (ת”א) 97521/98 ת.ו. נ’ ו.י, מיום 21.9.2008), לפיו אין בדיון בתובענה עצמאית של הקטין למזונותיו כדי לקבוע מסקנות לגבי מהות ותקפות הסכם הגירושין בין הצדדים.
  2. בא כוחו המלומד של האב במסגרת הדיון טען, שהפסיקה הקיימת מייצרת מצב מגוחך, דהיינו שאין שום תקפות להסכם בין הורים אשר אושר על ידי ערכאה שיפוטית מוסמכת. האם הצדק איתו? על פי הפסיקה הקיימת המחייבת מותב זה, יש לדחות את טענת האב.

מעבר לפסיקה הקיימת, ניתן לבחון עמדת ב”כ האב אשר ברצונו לגרום לשינוי הפסיקה באמצעות השוואה בין שיטות משפט במדינות אחרות. לדוגמא, מדינת קליפורניה בארה”ב נחשבת למדינה מתקדמת ביותר בכל הקשור לדיני משפחה הן בחקיקה והן בפסיקה. בניגוד לישראל, בקליפורניה אין בעיה של מרוץ סמכויות בין שתי מערכות משפט המתחרות זו עם זו. לעניין זה אפנה ל:

ALTER  v  ALTER  17 CAL APP 4 th  718, 727-729:

“… although the amount could be increased if warranted by the circumstances, “the amount could not be reduced because it was a part of a property settlement. Reducing the monthly payment would disturb the settled division of marital property”.

“It is true that parties may settle their disputes over child support by agreement. This state has a ‘strong policy favoring settlement of litigation’ over family law disputes. [Citation.] . . . But such agreements, to the extent that they purport to restrict the court’s jurisdiction over child support, are void as against public policy. [Citations.] Children have the ‘right to have the court hear and determine all matters [that] concern their welfare and they cannot be deprived of this right by any agreement of their parents.’ [Citation.] Thus, these agreements are not binding on the children or the court, and the court retains jurisdiction to set child support irrespective of the parents’ agreement. In re Marriage of Bereznak (2003) 110 Cal. App. 4 th 1062, 1068-69″.

  1. המסקנה היא, שלמרבה הפלא הכלל בקליפורניה די דומה לפסיקה הקיימת במדינת ישראל. אין בחריגה רעיונית כדי להצדיק הבעת דעה של ערכאה ראשונית בעניין. לשם כך, על ב”כ האב המלומד לפנות לבית המחוקקים כדי לקבל הסעד המבוקש.

אם כן, טענתו המקדמית נדחית.

עובדות

  1. הצדדים נישאו זל”ז כדמו”י והתגרשו זמ”ז בג”פ כדמו”י בחודש ******.
  2. מנישואיהם נולד הקטין יליד *****.
  3. הצדדים בעת הגירושין חתמו יחדיו על הסכם הגירושין (מיום *****), אשר אושר על ידי כב’ בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, אולם הם לא צרפוהו עקב שריפה שארעה במזכירות ביה”ד הרבני האזורי. לכן, צורפה טיוטת ההסכם (נספח א’ לכתב התביעה למזונות). אין חולק על עצם קיום הסכם הגירושין, או על ההסכמה באשר לגובה המזונות עבור הקטין (1,700 ש”ח לחודש).
  4. האם עבדה בסוכנות נסיעות והשתכרה בממוצע כ-6,200 ש”ח נטו לחודש.

בכתב התביעה שהוגש לתיק בית המשפט ביום 27.11.08 נטען ע”י האם, שהיא פוטרה מעבודתה ומתקיימת מהבטחת הכנסה. אולם, בדיון ביום 6.8.09 מסתבר, כי היום האם עובדת במקצועה כ**** ומשתכרת  כ-5,500 ש”ח נטו לחודש (עמ’ 4, שורה 6).

  1. האב עוסק בתחום *** וצירף אסמכתאות אודות הכנסותיו.
  2. האב טוען, שהוא שקוע בחובות רבים המגבילים יכולתו לשלם מזונות לקטין, מעבר למוסכם בהסכם הגירושין (סך של 1,700 ש”ח).

הצדק עם ב”כ המלומד מטעם האב באשר לטענתו זו, שהרי בתובענה חדשה ועצמאית של הקטין, יש לבחון הכנסות שני ההורים בקביעת צרכי הקטין וחובות האב לשאת בהם.

 דיון –  הפן המשפטי

  1. מאחר ומדובר בסעד זמני של מזונות הזמניים אין אני נדרש להיכנס לעובי הקורה (ע”א 542/68 בן סירה נ’ בן סירה, פ”ד כג(1) 169, 170 (השופט זוסמן, כתוארו אז).
  2. מדובר בהורים יהודים אשר חל עליהם סעיף 3(א) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי”ט – 1959, לפיו:

“אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו ושל בן זוגו, לפי הוראות הדין האישי החל עליו”.

(ראה: המ’ 1163/60שרשבסקי נ’ שרשבסקי, פ”מ כד 176, 181).

ומכאן, מאחר והורי הקטינה יהודים, יש לחייב את האב לשאת בצרכי הקטינה.

  1. אדם חייב במזונות ילדיו הקטינים לפי הוראות הדין האישי החל עליו, לפיו אב חייב במזונות ילדיו עד גיל 6 מן הדין. בפסיקה נקבע, כי ככל שהקטין בו יש לטפל, הינו בגיל צעיר יותר, גובה הפסיקה יהיה גבוה יותר כאשר דמי הטיפול בעבור קטני קטינים (על גיל 6) יחול רק על האב. (ראה בר”ע (ת”א) 79/96 דרור נ’ דרור (לא פורסם).
  2. תקנות הרבנות הראשית משנת תש”ד (להלן: “תקנות הרבנות”), הרחיבו את חובת האב למזונות ההכרחיים של ילדיו עד לגיל 15 ואכן, לעניין שיעור המזונות, חובתו הבסיסית של האב הינה לספק לילדיו “כדי צרכם ההכרחי”. צרכים אלה הוגדרו בע”א 591/81 פורטוגז נ’ פורטוגז, פ”ד לו(3), 449, 461:

“המדובר באותם דברים בסיסיים שבלעדיהם אין הילד יכול להתקיים ממש, ומתוך הדין שקובע כי אין מחייבים בהם לפי עושרו של האב, יוצא שצרכים אלה שווים הם לעני ולעשיר”.

  1. יחד עם זאת, בפסק דינו של כב’ השופט גרינברגר בתמ”ש (י-ם) 2480/04 ב.ס. נ’ נ.מ. (ניתן ביום 8.6.06 ופורסם במאגרי המידע), הוגבלו התקנות הנ”ל תוך שנקבע, כי יש לפרשן באופן מצמצם ולהחיל על האב את החיוב במזונות ילדיו עד גיל 15 מדין צדקה בלבד.
  2. לאור הלכות בית המשפט העליון, יש להתחשב בהכנסות שני בני הזוג ולאזן ביניהם כאשר חובת האב לזון את הקטין מצטמצמת לצרכיו ההכרחיים של הקטין (ראה: בע”מ 5750/03 אוחנה נ’ אוחנה, (ניתן ביום 8.6.05 ופורסם במאגרי המידע);בע”מ 2433/04 צינובוי נ’ צינובוי, מיום 2.10.2005, פורסם במאגרי מידע). בתוך כך, יהיה מקום להשית על שני בני הזוג את החיוב בהוצאות הקטין באופן שווה תוך שימת לב לעצם היותה של האם ההורה המשמורן שנדרשת לשאת בהוצאות נלוות שוטפות של הקטין.
  3. בפסק דינה של כב’ השופטת שטופמן בבר”ע 3169/06 ע.ש. נ’ מ.ש. (מיום 29/1/09 פורסם במאגרי מידע) נקבעו כ”מזונות סף” סך של 1,200 ש”ח אשר אינם כוללים מדור, הוצאות מדור והוצאות חינוך.
  4. יחד עם זאת, בבר”ע 1895/02 ב. י. נ’ ב. נ. (ניתן ביום 20.1.03 ופורסם במאגרי המידע) נקבע גובה “מזונות סף” בסך 1,250. אולם מאז חלו עליות במדד לצרכן (ואף עליית מרכיבים שלא מקבלים די ביטוי במדד, נוכח איזון במרכיבים אחרים). כיום קיימת פסיקה אשר קובעת סכום “מזונות סף” בין 1,200 ש”ח עד 1,350 ש”ח. יש לציין שע”פ הכנסות האב והאם אין להסתפק בהכרח במזונות סף בלבד.
  5. בענין מדור – האב מעלה טענה בקשר לדירה השנויה במחלוקת ונושאה בתובענה נפרדת (תמ”ש 55381/08).
  6. אין במסגרת החלטה בסעד זמני למזונות זמניים כדי להכריע בשאלה רכושית. האב טוען, שניתן להגביר כושר השתכרותו בקביעת זכויותיו והשכרת הדירה. אין להכריע בעניין היום. כמו כן, אפשרויות עתידיות אינן משפיעות על צרכי הקטין היום.
  7. האם והקטין מתגוררים בדירה שכורה ב****, שהינה בבעלות אחות האם ובעבורה משלמת האם לידיה דמי שכירות בסך 600$ לחודש (השווה ל-2,400 ש”ח).
  8. באשר להוצאות מדור, מפרטת האם בכתב תביעתה את הוצאותיה, כלהלן:

ארנונה ומים                 350 ש”ח

חשמל                           500 ש”ח

גז                                 50 ש”ח

ועד בית                        70 ש”ח

אינטרנט                       40 ש”ח

טלפון                           350 ש”ח

תיקונים                        200 ש”ח

סה”כ                           1,560 ש”ח

  1. בכל הנוגע לצרכי הקטין, מפרטת האם את הוצאותיו, כלהלן:

מזון, כלכלה                             700 ש”ח

חומרי ניקוי היגיינה                  200 ש”ח

ביגוד והנעלה                            100 ש”ח

בריאות                                     100 ש”ח

צעצועים צבעים ומתנות            100 ש”ח

הוצאות חינוך, שכ”ל

ספרים ומחברות                       150 ש”ח

סה”כ                                       1,350 ש”ח

מועדונית                                  480 ש”ח

ייעוץ פסיכולוגי                                    200 ש”ח

חוגי כדורגל וקראטה                250 ש”ח

סה”כ                                       930 ש”ח

בנוסף לכל אלה תובעת האם גם דמי טיפול בסך 500 ש”ח.

  1. לאור כל האמור לעיל, הנני קובע מזונות הקטין כלהלן:

א.        הנתבע ישלם למזונות הקטין לידי אימו דמי מזונות בסך של 1,200 ש”ח,  בתוספת 500 ש”ח הוצאות מדור  לחודש, סה”כ 1,700 ש”ח, החל מיום הגשת התובענה  ובכל 5 לחודש  (להלן: “דמי המזונות”). איני מתייחס למדור עצמו כולל השכירות נוכח הסכסוך בין הצדדים. רק במסגרת פסק דין לאחר שמיעת הראיות אתייחס לעניין.

ב.        דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים בין תקופת עדכון אחת לרעותה.

ג.         המדד לחישוב ההצמדה כאמור יהא מדד חודש 11/08 שפורסם ביום 15.12.08.

ד.        כל תשלום שלא ישולם במועד ישא הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שנקבע לתשלומו ועד התשלום בפועל.

ה.        הנתבע יהא זכאי לנכות כל סכום ששילם לידי האם כמזונות עבור הקטין  בגין תקופת החיוב לשעבר וכל זאת בהתאם ל-ע”א 779/76 שוחט נ’ שוחט פד”י לב(1) 580.

ו.         סכומי המזונות אשר הצטברו לחובת הנתבע מיום הגשת התובענה ועד היום ישולמו ע”י הנתבע ב-12 תשלומים חודשיים שווים ורצופים, החל מהתשלום הראשון למזונות ויחד עמו.

ז.         כל קצבאות המל”ל עבור הקטין תועברנה לידי האם ותתווספנה לדמי המזונות שנפסקו לעיל.

ח.        הנתבע ישא במחצית הוצאות חינוך חריגות (לרבות שיעורי עזר וכו’ ע”פ המלצת גורם חינוך מקצועי), מועדונית (עובדה המאפשרת לאם לצאת לעבודה). הוצאות החופש הגדול, לרבות קייטנות, ישולמו על ידי הצדדים באופן שווה. האב רשאי להציע כל חלופה בעניין הוצאות החינוך, מועדונית ו/או קייטנות בזמן סביר. חיוב האב יהא כנגד דרישת תשלום בכתב ובכפוף לבקשת האם להנחה כאם חד הורית. השתתפות ההורים באשר לחוגים תהא באופן שוויוני.

ט.         האב ישא במחצית הוצאות רפואיות חריגות שאינן כלולות בסל הבריאות ו/או בכל ביטוח רפואי אחר, לרבות טיפול פסיכולוגי. היה ותהא מחלוקת בין הצדדים באשר לטיפול רפואי כזה או אחר, יכריע בעניין הגורם הטיפולי הרלבנטי.  כל זאת כנגד דרישות תשלום.

  1. עניין הוצאות משפט ידון בסיום ההליכים.
  2. רשות ערעור לביהמ”ש המחוזי בתל-אביב-יפו.

ניתנה היום י”ז באלול, תשס”ט (6 בספטמבר 2009) בהעדר הצדדים.

פאול שטרק, שופט

קלדנית: חש

 

 

קטגוריהפסיקה

                

לוגו של וואטסאפ WhatsApp דברו איתנו